החלטה בתיק בג"ץ 5488/04

הנשיא א' ברק:

           בפנינו בקשה מטעם המדינה לביטול צו הביניים המונע את ביצוע העבודות לבניית גדר ההפרדה בשכונת דחיית אל-בריד.

1.        העתירה בבג"ץ 3648/05 הוגשה ביום 5.5.2005, והיא מכוונת כנגד הקטע הדרומי של תוואי הגדר באזור א-ראם שבצפון ירושלים. בהתאם לתכנית הנוכחית, תוואי הגדר מתוכנן לעבור בתוך שכונת דחיית אל-בריד, כך שחלקה הדרומי של השכונה יישאר בצידה הישראלי של הגדר. מבוקש בעתירה להעתיק את תוואי הגדר דרומה, סמוך לקו תחום השיפוט העירוני של ירושלים, כך ששכונת דחיית אל-בריד כולה תישאר בצידה הפלסטיני של הגדר.

2.        יצוין כי במסגרת התכנון המקורי של תוואי גדר הביטחון באזור עוטף ירושלים נקבע, בשלב ראשון, כי תוואי הגדר בקטע הרלוונטי לעתירה יעבור מדרום לגבול המוניציפלי של ירושלים, בצמוד למפקדת פיקוד המרכז בנווה יעקב. לפי תוואי זה, אמורה הייתה שכונת דחיית אל-בריד כולה להימצא בצידה הצפוני של הגדר. לאחר שהחלו עבודות ראשוניות בתחום מחנה פיקוד מרכז, התקבלו אצל המשיבים פניות רבות, במיוחד ממוסדות חינוך ודת המצויים בדרום השכונה ואשר מקיימים זיקה הדוקה לירושלים, לפיהן בניית החומה בתוואי שתוכנן תביא לניתוקם מירושלים ולפגיעה קשה בתפקודם. נציגי מוסדות אלה ביקשו מהמשיבים שהתוואי יוסט צפונה, כך שהמוסדות יישארו בצד "הישראלי" של הגדר. על יסוד פניות אלה, ולאור בחינה מחודשת של התוואי שערכו המשיבים, הוחלט להסיט את תוואי הגדר צפונה, לתוואי הנוכחי. העותרים בעתירה שבפנינו, תושבים שבתיהם סמוכים, מצפון, לתוואי הנוכחי, מבקשים כי נורה על הסטת החומה חזרה לתוואי המקורי שבו הייתה אמורה להיבנות.

3.        ביום 22.6.2005, לאחר דיון בעתירה, ניתן צו ביניים האוסר על ביצוע עבודות לבניית הגדר בתוך שכונת דחיית-אלבריד.

4.        להשלמת התמונה יש לציין שעתירה זו היא אחת משלוש עתירות העוסקות בתוואי גדר ההפרדה באזור א-ראם שמצפון לירושלים. העתירה בבג"ץ 5488/04 תוקפת את חוקיות החומה הנבנית לאורך כביש מס' 60, בגבולה המערבי של א-ראם (בתוך תחום ירושלים). העתירה בבג"ץ 6080/04 תוקפת הן את חוקיותה של אותה חומה, והן את הקטעים מדרום ומדרום-מזרח לא-ראם, ובכללם קטע החומה אותו תוקפים העותרים בבג"ץ 3648/05. עם זאת, העותרים בבג"צ 6080/04 אינם מבקשים כי תוואי החומה יוסט דרומה, כי אם מבקשים שנאסור כליל על בניית גדר ההפרדה באזור. בתחילה, גם בבג"ץ 6080/04 ניתן צו ביניים המונע את ביצוע העבודות, ואילו בבג"ץ 5488/04 ניתנה התחייבות מטעם המדינה לא לבצע עבודות בלתי הפיכות עד לאחר דיון נוסף בעתירות. ביום 19.8.2004 ביטלנו את צו הביניים בבג"ץ 6080/04, ושיחררנו את המדינה מהתחייבותה בבג"ץ 5488/04.

5.        ביום 10.7.2005 החלטנו כי המוסדות בדרום שכונת דחיית אל-בריד אשר בהתחשב בצרכיהם הוסט תוואי החומה צפונה יצורפו כמשיבים נוספים לעתירה. כך, קבענו כי יצורפו לעתירות כמשיבים המוסדות הבאים: הכנסייה הקופטית; המרכז הלטיני; המרכז הפרנציסקני; בית הספר ומנזר רוזרי; המרכז היווני אורתודוכסי. ביום 24.7.2005 הורינו על צירופם של עשרים ושלושה תושבי דרום דחיית אל-בריד כמשיבים נוספים לעתירה. משיבים אלה כולם הודיעו כי הם מתנגדים להסטת תוואי החומה דרומה.

6.        עתה מבקשת המדינה כי נבטל את צו הביניים בעתירה זו. לטענתה, קיים צורך ביטחוני דחוף להשלים את הקמת גדר ההפרדה גם באזור נושא העתירה, וזאת על מנת למנוע כניסתם של מחבלים לתחומי מדינת ישראל. זאת, במיוחד לאור כך שבנייתם של חלקים נרחבים אחרים בתוואי עוטף הסתיימה, והקטע הנדון מהווה פירצה מסוכנת בתוואי העוטף. לטענת המדינה, מדובר בציר תנועה מרכזי ובאזור בעל נגישות גבוהה אשר משמש כציר מועדף לכניסה בלתי מבוקרת של אנשים מתחומי יהודה ושומרון לירושלים. המדינה מוסיפה כי יש לבטל את הצו הן משום שדין העתירה כולה להידחות, והן משום שמאזן הנוחות נוטה לטובת הביטול.

7.        העותרים, מצידם, טוענים כי אין כל שינוי בנסיבות המצדיק את הגשת הבקשה. לטענתם, הטיעון הביטחוני הועלה גם בעבר. ישנם עדיין עשרות קילומטרים שטרם נבנו בתוואי עוטף ירושלים, ומכאן שאין המדובר בפירצה אותה יש לסגור. העותרים טוענים כי כבר כעת מתקיימים סידורי ביטחון מתאימים באיזור נושא העתירה. בנוסף, העותרים חוזרים על טענתם שבניית הגדר, המתוכננת לעבור בתוככי השכונה ממש, תגרום נזק קשה ובלתי הפיך לתושבים.

8.        ביום 6.9.2005 התקיימה ישיבת תזכורת בה הציגו הצדדים את טענותיהם בהרחבה. תא"ל תמיר, מטעם המדינה, הציג בהרחבה את ההסדרים הביטחוניים הקיימים בשטח, ואת הצורך הדחוף בהשלמת בניית החומה באזור. במהלך הישיבה הועלו שלוש חלופות שונות לתוואי החומה באזור הנדון. ראשית, בניית החומה בתוואי הנוכחי המבוקש על-ידי המדינה (להלן - התוואי הצפוני). שנית, בניית החומה בתוואי הצפוני, אך החלפתה בגדר במקומות בהם התוואי עובר דרך בתי העותרים. שלישית, בניית גדר זמנית על בסיס גדר הביטחון של מפקדת פיקוד מרכז, על-ידי הארכת הגדר עד כביש מספר 60, וחיבורה עם החומה הקיימת כבר בכביש זה (להלן - התוואי הדרומי). חלופה זו קרובה לתוואי המקורי של הגדר המבוקש על-ידי העותרים. בסיומו של הדיון התבקשו הצדדים להגיש הודעות מעדכנות ובה יפרטו עמדותיהם ביחס לאפשרויות השונות שעלו במהלך הדיון.

9.        הצדדים הגישו הודעותיהם. עמדת המדינה היא שהחלופה הראשונה מאזנת בצורה הטובה ביותר בין הצורך הביטחוני לבין הפגיעה במרקם החיים של תושבי דחיית אל בריד. בניית החומה בתוואי הצפוני מספקת את הצורך הביטחוני החיוני בסגירת הפרצה הקיימת. בנוסף, בניית החומה בתוואי זה תהיה מהירה יותר שכן קיים צו לתפיסת המקרקעין הדרושים לצורך כך. אמנם, בקטע העובר בין בתי העותרים יהיה צורך להרוס חצרות של מספר מבנים, ויהיה צורך להסדיר גישה לבתים אלה באמצעות הכשרת דרכים חלופיות או הריסת חלק מחצרות הבתים. אולם, אם תתקבל העתירה, תוחזר הקרקע למצבה עובר להגשת העתירה. לגישת המדינה, החלופה השניה אינה מספקת מענה בטחוני מספק. לפי ניסיון העבר, גדר המוקמת בשטח עירוני צפויה להיעקר בתוך זמן קצר. בנוסף, קל יחסית לעבור גדר. לבסוף, גם הקמת גדר תפגע בעותרים. לגישת המדינה, אף החלופה השלישית אינה מספקת. אמנם, בניית הגדר בתוואי הדרומי תספק את הצורך הביטחוני, ופגיעתה בקנין הפרטי תהיה מצומצמת יותר. אולם, בנייתה תתעכב שכן יהיה צורך לשוב ולקבל את אישורה של הוועדה למתקנים ביטחוניים, וכמו כן יהיה צורך לשוב ולאפשר זכות טיעון ביחס לצווי התפיסה שהוצאו לצורך הקמת הגדר בתוואי זה. בנוסף, מציינת המדינה, גדר בתוואי זה, ואפילו זמנית, תפגע קשות בפעילות החינוכית והדתית במוסדות אשר נמצאים בין התוואי הצפוני לבין התוואי הדרומי.

10.      עמדת העותרים בבג"ץ 3648/05 היא שאין כל שינוי בנסיבות המצדיק את ביטול צו הביניים. מבין החלופות שהועלו, עמדת עותרים אלה היא כי בניית הגדר בתוואי הדרומי עדיפה. העותרים שבים ומדגישים את הנזק הרב שייגרם להם אם תיבנה החומה בתוואי הדרומי. העותרים בבג"ץ 6080/04, מצידם, נמנעים מלבחור בין החלופות. במקום זאת, הם מסתפקים בטענה שאין סיבה לבטל את צו הביניים. לטענתם, מחד גיסא, קיימות פרצות נוספות במקומות אחרים לאורך תוואי עוטף ירושלים. מאידך גיסא, ההסדרים הביטחוניים הקיימים באזור נותנים מענה מספק לצרכים הביטחוניים. רמאללה וסביבתה מוקפים חומה, והכניסה מאזור א-ראם לירושלים מבוקרת על-ידי מחסום א-ראם. בנוסף, קיימת הגדר המקיפה את פיקוד המרכז, וחסימות נוספות בשכונה המקשות על תנועת התושבים. העותרים מציינים כי בנוסף לנזקים שייגרמו לבתים הפרטיים, הרי שביתור השכונה על-ידי החומה יפגע קשות בתשתיות השונות בשכונה ובמרקם החיים של תושביה. בנסיבות אלה, לטענתם, אין הצדקה לביטול צו הביניים. במיוחד כאשר פסק הדין עתיד להינתן בתוך זמן קצר, ולאור הרגיעה במצב הביטחוני.

11.      בנוסף, הוגשו מספר תגובות מטעם המשיבים הנוספים שצורפו לעתירות, שהם תושבים, ומוסדות חינוך, דת, וציבור שנמצאים בקטע שבין תוואי החומה הצפוני לתוואי החומה הדרומי. כולם מתנגדים בתוקף לבניית החומה, ולו זמנית, בתוואי הדרומי. טענותיהם דומות ומתמקדות בפגיעות הקשות שתיגרמנה להם אם תיבנה החומה לאורך התוואי הדרומי, ותשאיר את בתיהם או את מוסדותיהם בצד הפלסטיני של החומה. במיוחד, שורה של מוסדות חינוך ודת (הכנסיה והמכללה הקופטית; בית הספר ומנזר רוזרי; הקסטודיה די טרה סנטה - המרכז הפרנציסקני) מתנגדים בתוקף לבניית החומה, ולו באופן זמני, בתוואי הדרומי. לטענת מוסדות אלה, בניית החומה בתוואי זה תפגע פגיעה קשה בפעילות הדתית והחינוכית המתקיימת בהם.

12.      לאחר שעיינו בהודעות המעדכנות, ובחנו את החומר המונח בפנינו, שוכנענו כי דין הבקשה להתקבל. מקובלת עלינו עמדת המדינה לפיה קיים צורך ביטחוני חיוני בהשלמת גדר ההפרדה בתוואי עוטף ירושלים בכלל, ובאזור נושא העתירה בפרט. במיוחד, התחשבנו בכך שסגירת הפרצה באזור זה בהקדם מהווה צורך ביטחוני חיוני. בניית החומה בתוואי הדרומי תהיה כרוכה בעיכובים ניכרים, לאור ההליכים הממושכים של הוצאת האישורים ומתן זכות הטיעון שיידרשו לצורך בנייתה, כמפורט בהודעת המדינה. נותרו, אפוא, שתי החלופות הראשונות. החלופה השניה אינה נותנת מענה בטחוני מספיק. גם מבחינת מאזן הנוחות אין היא עדיפה על-פני החלופה הראשונה. התוצאה היא, אפוא, כי יש לקבל את בקשת המדינה, כאמור בחלופה הראשונה.

13.      מטעמים אלה הבקשה מתקבלת. עם זאת, ובהתחשב בכך שמועד ההכרעה בעתירה לגופה אינו רחוק, אנו מבקשים כי המדינה תפעל למימוש צווי התפיסה באזור כך שעבודות התשתית ובניית החומה שאינן כרוכות בפגיעה קשה בבתי העותרים תתבצענה, ככל שניתן, קודם לביצוען של העבודות אשר פגיעתן בעותרים קשה יותר.

           למותר לציין כי החלטתנו זו עניינה צו הביניים בלבד. אין בה משום נקיטת עמדה כלשהי לעניין הסדר הקבע, אשר יוכרע בפסק הדין בעתירות.

                                                                                      ה נ ש י א

המישנה לנשיא מ' חשין:

           אני מסכים.